יוניק אוניברסיטי לחקר הנפש

"בְּכוֹחַ עָצוּם שֶׁאַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לַעֲצֹר שׁוֹאֶפֶת הַנֶּפֶשׁ לִהְיוֹת מוּדַעַת, לָכֵן פּוֹסַעַת הִיא בְּזֶרֶם הַוָּיָתָהּ בְּדֶרֶךְ קֶבַע אֶל הַיְּדִיעָה, אֶל הַתּוֹדָעָה, אֶל הַמַּחְשָׁבָה, מִשָּׁם הִיא שׁוֹאֶבֶת יֶדַע אוֹדוֹת עַצְמָהּ וְהוּא הַמַּכְתִּיב פְּעִילוּיוֹתֶיהָ. הַנֶּפֶשׁ נִזּוֹנָה הֵן מֵהַמּוּדָע וְהֵן מֵהַלֹּא-מוּדָע עַל כֵּן יְכוֹלָה הִיא לִשְׁלֹט בִּשְׁנֵי מֶרְחָבִי הַמּוּדָע בּוֹ זְמַנִּית.

כָּל מַשְׁאַת נַפְשָׁהּ שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הִיא לָדַעַת עַל עַצְמָהּ בִּכְדֵי לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהַגִּיעַ לִגְדֻלָּה".

ההתנהלות הנפשית-רגשית מתקיימת בזיקה עם מרחב התודעה המחולק לשני תחומים: האחד, "תחום העיוורון": זהו התת-מודע, מצב בו הנפש מתנהלת בניתוק, ללא שיתוף של התודעה או של השכל הישר.
השני, "תחום הפיכחון": זהו החלק הגלוי של החשיבה, מצב בו התודעה שותפה פעילה בהתנהלות הנפש.
הנפש שואפת בקביעות להגדיל את מרחב התודעתי עד למצב בו 'מרחב הפיכחון' יעלה פי כמה וכמה על 'מרחב העיוורון'.
כאשר האדם אינו מודע לרגשותיו הוא חשוף לפגיעות כיוון ש'התודעה' אינה שותפה למעשיו ומילותיו. הנתק בין הנפש לבין 'התת מודע' יוצר "מרחב פגיעות נפשית" החל בירידת מצב רוח, חוסר אושר וסיפוק וכלה במחלות נפשיות המורכבות יותר להבנה האנושית.

התת-מודע הוא תחום העיוורון: הוא מכיל ידע רב ועוצמתי, ידע המשפיע על הנפש אך סמוי ממנה, ומשם עיוורונה. כך יוצא שהנפש מנוהלת על-ידי התת מודע, הנפש מנוהלת על ידי עיוורונה.
ככל שתחום העיוורון גדול כך האדם פחות שולט ברגשותיו ולכן הנפש מתעכבת להצליח להגיע לגדולה בתחומי החיים: פרנסה, מעמד, זוגיות, חברים, משפחה.

ככל שהתודעה נמוכה -המורכבות הנפשית גבוהה והאדם מפתח מנגנונים הפוכים ומנוגדים למנגנוני הנפש הטבעיים המצויים בה משחר היווצרותה.
כך יוצא שהאדם מתפתח כנגד נפשו הטובה – ומכאן הסכנה.

כיצד מנגנון התודעה 'פקחון מול עיוורון' פועל?
הוא פועל קבוע בנפש האדם אין צורך במאמץ כפוי אלא בהקשבה מלאה לנפש.
למשל, אם הנפש חשה כאב הנובע מ'זיכרון עבר' והאדם מוסיף על הכאב עוד כאב הכרוך בהבנת הכאב, תחום הפיכחון גדל – וכך יוקל על הנפש משום שהיא כבר אינה מנותקת מזיכרון עבר זה. היא מחוברת אליו היא כואבת אותו היא מכילה אותו ובכך הכאב נעשה שקט וזורם כנהר עוצמתי בשטף החיים.

לעומת זאת, אם הנפש מרגישה 'כאב' למשל, הנובע 'מזיכרון מר מן העבר' והאדם אינו מנסה להבין את 'מקור הכאב' 'תחום העיוורון' גדל ויהווה בעתיד מקור מכאוב גדול מאוד לנפש.

אדם המאמין שהוא יודע הכול ובוחר שלא להתמודד עם הקשיים ועם זכרונות עבר, כדי למנוע מעצמו כאב, ידע כי לקח על עצמו נטל נוסף על כתפיו וכי חייו יהיו מכאוב וכוחו תשש וזכרונותיו לא ירפו ממנו ויערערו את נפשו מפעם לפעם.
ידע כל אדם כי אין אפשרות שהנפש לא תרגיש- ולכן לא יפחד לחטט במקור הכאב והרגש- משום שהכאב והייסורים הם אלה הסוגרים מעגלי חיים על ידי העברת הידע מהתת-מודע אל המודע. זו תכלית היווצרותם.

מה מפריע לתחום הפיקחון לגדול?
תשובה: אמונת האדם.
לאדם נטייה חזקה להאמין שהוא פיכח ומודע וכי אינו צריך את ההתמודדות עם הכאב והייסורים המציפים אותו, כך יוצא שדווקא הזקוק למודעות חש כמודע ומסתפק בדלות ידיעותיו את נפשו.

בנוסף, עקב השתבשויות החיים ומיקרים לא נעימים שהאדם חווה הוא יוצר מיגננות שלכאורה יגנו עליו אך שוכח להתנער מהן לאחר שהתחזק. הדרך היחידה להתנער מכל המיגננות היא להכיל את הרגש, לתת מקום לכאב ולצמוח מהייסורים.

כיצד נגדיל את תחום הפיקחון?
א. קודם להבין שכל שקורה לטובה. זו דרך דרך היקום או האלוקות ללמד אותנו משהו חדש אשר יחזק את נפשינו לקראת העתיד לבוא.

ב. יאמין כל אדם כי כל שקורה הוא הזדמנות לצמיחת הנפש ואבן דרך בהגעתה לגדולתה.

ג. חשובה ההבנה שללא פעולות יזומות שמטרתן להגדיל את תחום הפיכחון – תחום העיוורון הוא אשר ישלוט בפעולות הנפש.

ד. יהא האדם מודע למנגנון מרחב התודעה – ויזכור כי נפש מטיבעה חותרת לגלות את התת-מודע בכדי להבין רגשותיה-כאביה וייסוריה וליישבם עם השכל הישר וכל הימנעות מכך מחבלת בדרכה הטבעית של הנפש להחלים ולהירפא.

ה. אדם בעל האמונה כי 'ככל שאני יודע כך אני פחות יודע ויש עוד הרבה לגלות ולדעת' – יגביר את מרחב הפיכחון ויבנה מנגנוני נפש בריאים יותר.

ו. יזכור אדם כי לא ניתן למדוד כמותית את שטחי המנגנון "מרחב התודעה: עיוורון מול פיכחון" על כן ידמיין את מרחבי התודעה כעצומים, כגודל האוקיינוס, כגודל היקום ואף יותר כיון שתחומי הנפש אינם נתחמים על-ידי שום גורם פיזי-מוחשי ומפה כוחה של הנפש- היא אין סופית, היא אינה תלויה בחומר, היא גדולה מכל מימד קיומי אחר. ומכאן שיכולה היא לרפא את עצמה.

❣הגתה וכתבה: חנה נגאר וקנין.
כל הזכויות שמורות.